מה הוא עושה
target הוא "subject", "sky", "people" או "background": imagic מוצאת אותו עם אותו AI Masking שהעורך בשולחן העבודה משתמש בו (שנייה או שתיים לתמונה, על המחשב הזה). adjustments מקבל את אותם שמות סליידרים כמו apply_adjustments, למשל {"exposure": 15, "clarity": 10} על הנושא ו-{"exposure": -20, "saturation": -15} על הרקע כדי להפריד בין השניים. מפתחות ברמת הפריים (crop, rotation, fx_preset) נדחים. את אלה קובעים עם apply_adjustments. mode "relative" (ברירת מחדל) מוסיף את הערכים מעל הלוק הנוכחי של התמונה, כמו מסכה ב-Lightroom. mode "isolated" מרנדר את האזור מהמקור עם הערכים האלה בלבד, כך שעריכות גלובליות מאוחרות יותר מפסיקות להשפיע עליו (ברירת המחדל של שכבות בעורך). כל שכבה נשמרת כשכבת מסכה של העורך על שם ה-target (או name): הייצואים כוללים אותה, והתמונה נפתחת בעורך מחדש עם השכבה כלשונית משלה. קריאה חוזרת עם אותו target או name מחליפה את השכבה ולא מערמת עוד אחת. remove=true מוחק אותה. להעביר photo_id לתמונה אחת או photo_ids לכמה (כל אחת מקבלת מסכה משלה). מחזיר את הכיסוי של המסכה (חלק מהפריים) ואת רשימת השכבות של התמונה. get_photo_edits מציג גם שכבות. בחיבור מרוחק אצווה ארוכה רצה כמשימת רקע: יש לבדוק עם get_job_status בעזרת ה-job_id שהוחזר.
פרמטרים
| שם | סוג | חובה |
|---|---|---|
target |
str |
חובה |
adjustments |
dict | None |
לא חובה |
photo_id |
int | None |
לא חובה |
photo_ids |
list[int] | None |
לא חובה |
mode |
str |
לא חובה |
name |
str | None |
לא חובה |
remove |
bool |
לא חובה |
איך מבקשים אותו
לא קוראים לזה בשם. אומרים מה רוצים, והסוכן בוחר את הכלי:
להפנות את imagic אל הצילום שלי ולספר לי מה נמצא.
שאר כלי עריכה
איפה הוא רץ
על המחשב שלכם. שרת ה-MCP של imagic הוא תהליך מקומי שלקוח ה-AI מפעיל; התמונות לעולם לא עוזבות את הדיסק ושום דבר לא מועלה. זה נכון לכל כלי במדריך, כולל זה.
כדי לקרוא לו צריך לקוח MCP שמחובר ל-imagic. ההגדרה לוקחת בערך שלוש דקות עבור Claude Code, Cursor, VS Code, Codex, Gemini CLI ועוד עשרה.
נותנים ל-AI את כל התהליך
mask_adjust הוא אחד מ-30 כלים ב-imagic Max. ניסיון 500 הייצואים החינמי כולל את כולם.