01מאיפה הגיע ה-300 DPI, ולמה הוא בדרך כלל שגוי
300dpi הם בערך הפרט הדק ביותר שאדם עם ראייה טובה מבחין בו בכ-25 סנטימטר, מרחק קריאה. זה הופך אותו ליעד הנכון למשהו שמחזיקים ביד: עמוד בספר, אלבום קטן, גלויה. הוא הפך למספר האוניברסלי כי בבתי דפוס היה צורך בכלל אחד, לא כי הוא חל על כל הדפסה.
אף אחד לא מסתכל על הדפסה ברוחב מטר מ-25 סנטימטר. מתרחקים, כי זו הדרך היחידה לראות את הכול. וככל שמתרחקים יותר, הרזולוציה שהעין מבחינה בה קטנה, ביחס ישר. בשני מטרים, בערך 43dpi הם באמת כל מה שהעין מבדילה. זו הסיבה ששלטי חוצות מודפסים ב-10 עד 20dpi ונראים ללא רבב מרכב, ולמה קובץ של 24MP עושה הדפסת גלריה מצוינת של שני מטרים למרות ש״רק״ מצליח 20 על 13 אינץ׳ ב-300dpi קפדני.
ההגדרה האוטומטית למעלה משתמשת ביחס הזה במקום במספר קבוע. זו התשובה האמיתית ל״עד איזה גודל אפשר להדפיס״, והיא בדרך כלל נדיבה הרבה יותר ממה שכלל ה-300dpi מציע.
02חיתוך יקר ממה שנראה
חיתוך מסיר שטח, לא רק קצה, ולכן העלות מצטברת. לוקחים פריים מקורי של 3:2 מכל מצלמה סטנדרטית. חותכים ל-8x10 ומאבדים בערך 20% מהפיקסלים. חותכים לריבוע ומאבדים שליש. חותכים לפנורמה של 2:1 ומאבדים רבע. ואז צריך לזכור שחיתוך להרכב יושב מעל החיתוך ליחס המידות, ו״הידוק קל״ של 20% בכל ציר עולה עוד 36% מהקובץ.
התגובה המעשית היא בזמן הצילום, לא בפוסט. אם ידוע שהצילום יימסר ריבועי, או יודפס 8x10 ללקוח, כדאי לצלם ברווח. מקום סביב הנושא הוא חינם כשעומדים שם ובלתי אפשרי לקנות אחר כך. התרשים למעלה מראה בדיוק מה כל יחס לוקח מהפריים הספציפי.
03הגדלה והמגבלות שלה
מגדילים מבוססי למידת מכונה שינו באמת את החישוב הזה. על מקור חד, שנחשף היטב ועם מעט רעש, כלים עדכניים מפיקים תוצאות אמינות בפי שניים עד ארבעה מהמידות הליניאריות, שהם פי ארבעה עד שישה עשר מהשטח. זה אמיתי וכדאי להשתמש בו.
מה שהם לא יכולים לעשות הוא לשחזר מידע שהחיישן לא רשם. פריים רך במקצת מוגדל לפריים גדול יותר שרך במקצת, ורעש מוגדל לרעש גדול וזר יותר. הגדלה מכפילה את האיכות שהתחילו איתה; היא לא מוסיפה אף אחת. כדאי להתייחס למספרים בדף הזה כרצפה אמינה ולכל הגדלה כמרווח נוסף מעליה.
04שאלות נפוצות
ב-300dpi קפדני, 28.8MP. במרחק צפייה ריאלי להדפסה בגודל כזה, בערך 200dpi די והותר, וזה דורש כ-12.8MP. מצלמה של 24MP מדפיסה 16x20 בנוחות.
רק להדפסות שמחזיקים ביד. 300dpi הוא מה שהעין מבחינה בו בכ-25 ס״מ. הדפסות גדולות יותר נצפות מרחוק יותר, והדרישה יורדת באותו יחס. שלטי חוצות עובדים ב-10 עד 20dpi.
מגדילים מודרניים מוסיפים פרטים סבירים ויכולים לקנות פי שניים עד ארבעה בגודל ליניארי על מקור חד. הם לא יכולים לשחזר פרטים שלא נקלטו, ולכן קובץ רך נהיה קובץ רך גדול יותר.
מאבדים שטח, לא קצה אחד. פריים 3:2 שנחתך ל-8x10 מאבד בערך 20% מהפיקסלים; חיתוך לריבוע מאבד שליש. אם ידוע יחס המסירה, כדאי לצלם ברווח.