01המספר שמפתיע את כולם
קליפ של עשר שניות ב-25 פריימים בשנייה דורש 250 תצלומים. במרווח של ארבע שניות זה כמעט שבע עשרה דקות ליד חצובה. אם מגדילים לרצף מספק של שלושים שניות, מבלים שם חמישים דקות, ויצירה מוגמרת של שתי דקות היא רוב היום. טיים-לפס הוא הדבר שדורש הכי הרבה סבלנות שאפשר לעשות עם מצלמה, והקליפים המוגמרים כל כך קצרים שאנשים מזלזלים בו בעקביות פי חמישה.
כדאי לתכנן סביב זה לפני שנוסעים למקום. להביא משהו לשבת עליו, יותר סוללות ממה שנדמה, ולקבל שבסשן אחד יוצאים שניים או שלושה רצפים שימושיים ולא עשרה.
02בחירת מרווח
הכלל פשוט: המרווח צריך להיות קצר מספיק כך שדבר חשוב לא זז יותר מחלק קטן מהפריים בין פריים לפריים. אם ענן חוצה את כל הקומפוזיציה בשתי דקות של זמן אמיתי ומצלמים כל שמונה שניות, הענן קופץ בצעדים גלויים והקליפ מהבהב. מקטינים את המרווח בחצי, והוא זורם.
מה שחשוב הוא לא המהירות האמיתית של הנושא אלא המהירות הנראית שלו בפריים, ולכן אורך המוקד משנה את התשובה. אותו ענן שמצולם ב-200mm דורש מרווח קצר בהרבה מאשר ב-16mm, כי הוא חוצה את הפריים מהר יותר. כשלא בטוחים, עדיף לצלם קצר מדי: תמיד אפשר להשמיט כל פריים שני בעריכה, ואי אפשר להמציא פריים שלא צולם.
03מהירות תריס: ההבדל בין זרימה להבהוב
מגדירים את התריס בערך לחצי מהמרווח. זו הגרסה של כלל 180 המעלות מהווידאו לטיים-לפס, וזה ההבדל האיכותי הגדול ביותר בין טיים-לפס חובבני למקצועי. בכל פריים יש מספיק טשטוש תנועה כדי לחפוף עם הבא, כך שהתנועה נקראת כרציפה ולא כסדרה של רגעים קפואים.
באור יום זה אומר חשיפה של שתי שניות במרווח של ארבע שניות, וזה בלתי אפשרי בלי פילטר ND חזק. ND של 6 או 10 עצירות הוא ציוד טיים-לפס רגיל בדיוק מהסיבה הזו. אם אי אפשר להגיע לשם, תריס קצר יותר עדיין עובד, רק שהוא נראה מקוטע יותר באופן ניכר, וההשפעה מחמירה ככל שהנושא נע מהר יותר.
04שני דברים לכבות לפני שמתחילים
אוטופוקוס ויציבות תמונה. אוטופוקוס יחפש קצת בין פריימים וההבדלים הקטנים מופיעים כרכות פועמת. ייצוב על חצובה מנסה לתקן תנועה שאין ויכול להזיז את הפריים לאורך מאות חשיפות. נועלים מיקוד ידנית, מכבים את הייצוב, ומשתמשים בחשיפה ידנית כדי שהמצלמה לא תמדוד מחדש ותגרום להבהוב.
איזון לבן אוטומטי. אותו היגיון. כשהוא באוטומטי, הוא יזוז בכמויות קטנות בין פריימים ויוצר הבהוב צבע שמייגע להסיר אחר כך. מגדירים אותו פעם אחת, על קלווין, ומשאירים. בצילום RAW אפשר לשנות אותו אחר כך לכל הפריימים בבת אחת, וזו הסיבה הנוספת לצלם RAW בכל מקום שהאור משתנה בו.
05שאלות נפוצות
שתיים עד חמש שניות לענן רגיל, שנייה עד שתיים לענן סערה מהיר, עד שמונה לענני נוצה גבוהים ודקים. אם הענן חוצה את הפריים בפחות משתי דקות של זמן אמיתי, כדאי לקצר.
בערך חצי מהמרווח, הצורה של כלל 180 המעלות בטיים-לפס. כך לכל פריים יש מספיק טשטוש תנועה להתמזג בבא אחריו. באור יום זה דורש פילטר ND חזק.
RAW בכל פעם שהאור משתנה במהלך הרצף, כלומר בכל זריחה, שקיעה וצילום מיום ללילה. JPEG הוא אפשרות סבירה לרצפים ארוכים באור קבוע. כדאי לזכור שרצף של 3,000 פריימים הוא 3,000 הפעלות של תריס מכני.
כמעט תמיד בגלל חשיפה אוטומטית, איזון לבן אוטומטי או צמצם שמוגדר מחדש בין פריימים. נועלים חשיפה ואיזון לבן ידנית. בחלק מהעדשות, שימוש בצמצם פתוח לגמרי מונע את חוסר העקביות הקטן של הסרעפת שגורם לשאר.